ההיסטוריה של בארו אלטו: מחווה לעיר ניקל

בארו אלטו היא עיר צעירה: הכפר נוצר בשנות ה-40 וה-50, הפך לעירייה ב-1958 ושינה את היקפו במאה ה-21 עם כריית הניקל. התיאור הזה עוקב אחר ההיסטוריה הרשמית שפרסמו IBGE והעירייה, ובנוגע לכרייה – אחר מסמכי החברה והענף.

חוות בארו אלטו

ההתיישבות החלה בחוות בארו אלטו (פזנדה בארו אלטו) בסביבות 1949, לפי IBGE, בזכות אדמה פורייה וזולה. האחים ז׳רונימו, ז׳וזה ומנואל ראבלו דה סילבה, שגרו שם מאז 1940, נחשבים למייסדים. השם מעשי: הבתים הראשונים נבנו מחימר (בארו) ועץ, על שטח גבוה (אלטו) שהיה ידוע באדמת החימר הדביקה שלו.

הדרך והקפלה

• 1951: דרך לגויאנזיה מחברת את הכפר ושמה קץ לבידודו.
• 1956: נבנית הקפלה של גבירתנו מאבדיה. לפי IBGE, היא משכה סביבה את העסקים הראשונים ובתים רבים.

ממחוז לעירייה (1958–1959)

• 22 באוקטובר 1958: חוק עירוני מס׳ 145 מקים את מחוז בארו אלטו, השייך לפירנופוליס.
• 14 בנובמבר 1958: חוק המדינה מס׳ 2,139 הופך את בארו אלטו לעירייה – תאריך יום ההולדת של העיר.
• 1 בינואר 1959: העירייה מוקמת.

העיר החקלאית

במשך עשרות שנים חיה בארו אלטו מהחקלאות. בשנת 2007 תיאר פרסום של Ibram עיר של כ-7,000 תושבים שבה העירייה הייתה המעסיק הגדול ביותר. הקהילה הדתית (הפרוכיה) נוסדה ב-1993 והכנסייה הראשית הנוכחית הוקדשה ב-2008.

עידן הניקל

לפי מסמך של אנגלו אמריקן (2020): סימנים ראשונים לניקל סיליקטי ב-1934; סקרים גאולוגיים מ-1969 עד 1996, עם חברת BAMISA שנוסדה ב-1972; קידוחים חדשים מ-1998 עד 2000; רכישת זכויות הכרייה על ידי אנגלו אמריקן ב-2002 (Ibram); כרייה מ-2004, עם הובלת העפרה במשאיות למפעל קודמין בניקלנדיה; אישור הפרויקט בדצמבר 2006 (Ibram); וב-2011, תחילת ייצור הפרוניקל בבארו אלטו. ראו כריית ניקל בבארו אלטו.

בארו אלטו היום

האוכלוסייה גדלה מ-8,716 בשנת 2010 ל-10,371 בשנת 2022, בשילוב של כרייה, חקלאות – בעיקר גומי טבעי – ושירותים.